חוויות מביקורי ביפן

במהלך חודש מרץ 2017 ביקרתי ביפן. במאמר זה  אני אשתף אתכם בחלק מחוויותיי ובתובנות שלי מהביקור במדינה המיוחדת הזאת .

תחבורה ציבורית מצוינת

התופעה המרשימה ביותר מבחינתי בה הבחנתי במהלך ביקורי ביפן והונג קונג, היא צפיפות האוכלוסייה אשר באה לידי ביטוי בבתים גבוהים ותנועה רבה של אנשים ברחוב. יחד עם זאת, הכבישים  ביפן בלתי מפוקקים, התנועה זורמת וניתן להגיע בקלות ממקום למקום באמצעות תחבורה ציבורית. הסיבה העיקרית להעדר הפקקים,היא שהתחבורה הציבורית המצוינת מייתרת את ההכרח להשתמש ברכב פרטי (בניגוד להיקפים אליהם הורגלנו בארץ). ביפן יש השקעה עצומה במערך הרכבות והאוטובוסים, ובניגוד למקבילו הישראלי, שר התחבורה היפני איננו מתפאר בבניית כבישים מהירים בזמן שהתחבורה הציבורית מדשדשת מאחור.

 

ניקיון

נושא נוסף שמושך מאד את העין הוא הניקיון המוחלט בכל יפן. הניקיון בולט במיוחד לאור העובדה המפתיעה שאין במדינה פחי אשפה ציבוריים! ביפן אין צורך בפחי אשפה בכל גינה ציבורית או מנקי אשפה בכל פינה על מנת להגיע לרמת ניקיון מעוררת קנאה. מה הסוד? על פי תושבי המקום הכול מתחיל ונגמר בחינוך. התושב היפני לומד מילדותו כי האחריות על איסוף האשפה היא עליו בלבד. כל אחד יודע היכן ניתן לשים (ולא לזרוק) את האשפה ומוודא שהיא תפונה. הדבר נעשה ללא שלטי חוצות וללא פרסום. הוא פשוט נעשה על ידי כולם.

 

תובנות

• בתור התחלה הממשלה צריכה לחשוב ולתכנן כיצד אנחנו רוצים להגיע בארץ ממקום למקום. האם זה נבון לסתום את המדינה הקטנה שלנו בכבישים (שיהיו מפוקקים תוך שנים ספורות) ומקומות חנייה (שבשום מקרה לא יספיקו). השקעת המיליארדים בכבישים היא השקעה ללא תכלית כי היא רק תדחה במספר שנים את הקריסה המובטחת.
• הנושא השני הוא תחום החינוך, ממנו ניתן להשיג את התוצאות האפרקטיביות ביותר לשיפור איכות החיים בארץ. נושא האשפה הוא רק דוגמה אחת. לצערי נושא החינוך בארץ מוגדר כנושא פוליטי בלבד ואיננו מתפתח לדיון מקצועי וענייני לגבי  מה אנחנו רוצים ללמד ואיך אנחנו רוצים לחנך את אזרחי המחר. איסוף אשפה, תרבות דיבור והתנהגות, לימוד מקצוע (טכנולוגי ואחר) הם חלק מהמשימות הדחופות אליהם שר החינוך ונושאי תפקיד נוספים חייבים לשים דגש.

לסיכום, הגיע בזמן לבקש מנבחרינו לנצל את ביקוריהם התכופים בחו"ל על מנת  ללמוד משם  את השינויים הנדרשים ליישום כאן.